אתיקה ותומך: קשרי גומלין בין מושגים

המושגים "אתיקה" ו- "נימוס" קרובים למדי, ולכן אנשים רבים מבלבלים בין הקטגוריות הללו, ששמותיהן, יתר על כן, דומים מאוד. כדי להימנע מטעויות לא נעימות שכאלה, עליכם להבין מה נושא האתיקה ומה נימוס, מה ההבדל והיכן מתכנסות שתי התחומים הללו. לשם כך עליכם לפנות תחילה למקורם ופיתוחם של מושגים ולעקוב אחר שלבי השינויים האיכותיים בהבנתם.

גם זה וגם זה אחר הם חלק אינטגראלי מחיי החברה, צורת ההסדרה המקובלת או הלא כתובה של יחסים בין אנשים. נורמות וכללי התנהגות בחברה, הבנת האחריות למעשיו והבדלתם של זכות וטעייה מוחדרים אצל כולם מילדות.

בתהליך ההתבגרות ויצירת אישיות, נורמות מסוימות יכולות להיות מעוותות או נחשבות על ידי אדם כבלתי מחייבות. הבעיה נעוצה בהבנה של הנורמות המייעצות באופיה ואילו טאבו נוקשה מסתתרים מאחור.

מקור המושג "אתיקה" הוא יוונית עתיקה, מהמילה אתוס שמשמעותה "מזג, הרגל, מנהג". הפילוסוף אריסטו היה הראשון שדיבר עליו והכניס את הקטגוריה לחיי היומיום. הוא ייחל את האתיקה כחלק עצמאי בפילוסופיה מעשית, אם כי בתחילה הנושא שלה היה מעט שונה מההבנה המודרנית.

עד לערך של העידן החדש, האתיקה נחשבה למדע של נשמתו וטבעו של האדם, הסיבות למעשיו וכיצד להשיג מצב מושלם אידיאלי מושלם, כלומר הוא כלל את תחומי הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, הפילוסופיה הטבעית והפילוסופיה החברתית. בהמשך, האתיקה נעה מדיסציפלינות הקשורות והתמקדה בנושא העיקרי שלה - חקר המוסר.

האתיקה שמה לה למטרה לפתור מספר סוגיות מרכזיות. ראשית, מדובר בהבחנה בין טוב לרע, נכון ולא נכון, מותר ופסול. בשלב הבא נשאלת השאלה מה הדיכוטומיה של המגיע והרצוי, כלומר בעיית הבחירה המוסרית של האדם. וכבר הדבר מרמז על הצורך להתמודד תחילה עם רצון חופשי, בין אם הוא נמצא, האם הוא טבוע באדם בתחילה או נוצר בתהליך ההתפתחות, והאם הוא האדם החופשי לשלוט בו בעצמו.

מושאי האתיקה המובילים כמשמעת תיאורטית הם קטגוריות המוסר. הזוג הבלתי נפרד זה עדיין נושא למחלוקת ודיון ביחס לגבולותיהם, טיבם והגדרותיהם. התפיסה המקובלת כיום מסתכמת בהגדרות הבאות:

1. מוסר (מלשון מוסרית, שמשמעותה "התייחסות למוסר") מוגדרת כדרך של נורמטיביות, המקובלת בחברה מסוימת צורת פעולה והתנהגות.
2. מוסר זהו מושג סובייקטיבי יותר ומתייחס בעיקר לשיטה ולנורמה של ויסות עצמי פנימי של האדם על סמך רצונו החופשי.

לפיכך, ברור מאליו הנורמה המוסרית היא חברתית, מאפיינת חברה מסוימת ומוגנת על ידה. אתה יכול לדבר על מוסריותם של עמים שונים וקבוצות חברתיות שונות, שלעתים שונות זו מזו בצורה מרשימה.

מוסר, לעומת זאת, מתייחס לשכנוע הפנימי של האדם ונשלט באופן בלעדי על ידי מצפונו. במקרה זה, על האדם להגיע לרמה מסוימת של מודעות עצמית, התארגנות עצמית ואחריות על הפעולות או המחדלים שיש לבצע בכדי לקבוע בעצמו את גבולות המותר והנכון.

למרות העובדה שעצם הרעיון של "נימוס" נוצר לאחרונה יחסית (לפי אמות המונחים הפילוסופיות) - במאה ה -17, בצורה כזו או אחרת, הרעיון של זה היה קיים בקרב כל העמים מאז היווצרות תרבויות קדומות. טקס קפדני אומץ בסין העתיקה וביפן העתיקה, היוונים והרומאים הקדומים עקבו אחר תותחי ההתנהגות המקובלים בדרך כלל, אפילו לעמים הנוודים הסוערים למחצה היו היררכיה פנימית ומספר טקסים מסורתיים. במהלך היווצרות של מונרכיות אבסולוטיסטיות באירופה, דווקא נימוס החצר הגאוני הוא שהפריד לחלוטין בין האצולה לעם הפשוט.

על פי נימוס בעולם המודרני אנו מתכוונים למערכת כללי התנהגות המאומצים בחברה מסוימת, המגדירים את גבולות המותר והפסול ומסדירים רצף מסוים של פעולות במצבים טיפוסיים. כללים אלה ברוב המקרים הם, באופן ממליץ, לא פורמלי. עם זאת, אם הם לא מכבדים, החברה יכולה להחיל סנקציות על מי שמפר סוגים שונים של אמצעים, החל מהורדת הדירוג הבין-אישי להדרה מוחלטת מהקבוצה.

ברור שיש הבדלים בין נורמות הנימוס של עמים, תקופות, תרבויות וקבוצות חברתיות. כמקובל, ישנם כמה סוגים:

• נימוס עסקי;
• חילוני;
• מקצועי;
• טקסי;
• טקס;
• מצבי.

כל המינים הללו קשורים זה בזה, והנורמות שנקבעו בהן חופפות לרוב.

מהאמור לעיל עולה בבירור ששתי התחומים קובעים את הנורמות והחוקים של אינטראקציה חברתית, מייצבים ומווסתים את היחסים בין אנשים.לעיתים קרובות מתוארת המילה כחלק בלתי תלוי של האתיקה המיושמת, כלומר החלק הזה, שתפקידו ללמוד את השיטות, ההשלכות והבעיות של היישום המעשי של דוגמות מוסריות. לפעמים כללי התנהגות נקראים אפילו "אתיקה קטנה", מתוך רצון להדגיש את הקשר ביניהם.

המטרה הסופית של הנימוסים היא ליצור לפחות מראה של חברה תרבותית, אינטליגנטית ונטולת קונפליקטים. במובן הרחב, כל הרגולציה הזו מבוססת על רעיון של אדם נכון, מודע, אמין, הממוקד בפעילויות משותפות יצרניות וחיוביות. וכל הבעיות הללו הן כבר תחום ישיר של שיקול אתי.

למרות קווי הדמיון הרבים, נושא האתיקה הוא רחב ונפוץ בהרבה. סוגיות אתיות יסודיות רבות, למשל, טוב ורע באופי האדם, חופש הבחירה והאחריות עליו, בעיית הבחירה המוסרית ומצפונם אישי, זרים לחלוטין למוסר. העיקר בהתנהגות הוא הקפדה רשמית על הכללים, ולא פעולה חיצונית ולא המצב הפנימי של האדם שמבצע זאת. ההבדל בין אתיקה הוא גישה רגישה ועמוקה יותר לנפש האדם, לדחפים שלה, לזריקות ולהתפתחות.

יתרה מזאת, מכיוון שתחום המסוגלות של האתיקה הוא גלובלי יותר, האחריות להפרת הנורמות שלה היא הרבה יותר מוחשית. אם אדם שמפר את הנימוס נחשב ללא השכלה ובלתי תרבות, אז מי שחצה את גבולות האתיקה ייקרא לא מוסרי, לא מוסרי, או אפילו לא אנושי. כמה סטנדרטים מוסריים בסיסיים חשובים כל כך לעצם קיומה של החברה, עד שהם נקבעים במסמכי רגולציה ומוגנים ברמת המדינה.

הכלל העיקרי של האתיקה, זהו כלל הזהב של המוסר, ידוע לכולם: "התייחס לאחרים כפי שאתה רוצה שיתייחסו אליך." במילים אחרות גישה אתית לעולם צריכה להתחיל עם היווצרות הגרעין המוסרי של האדם. גבר אינו מוסרי, אינו מסוגל להבחין בין נכון לטעות, מסנן את האינטרסים שלו למען חובה וצדק, ואינו יודע כיצד יונחו על ידי האידיאלים של כבוד, כבוד ומצפון, פשוט אינו מסוגל להפוך לשאת מוסר.

נורמת הנימוס באה לידי ביטוי בהתנהגות מצבית נכונה, מספקת וצפויה עבור משתתפים אחרים באינטראקציה התגובה. יחד עם זאת, לא נלקחים בחשבון מצבו הפנימי של האדם, רצונו או חוסר רצונו, הסכמתו או מחאתו נגד נורמות אלה. ציות לנימוסים מסוימים מבוסס על קשרים עסקיים, משפחתיים וחברות.

נורמות אתיקה וניקיון לא תמיד חופפות זו את זו. הפרות של כללים בינאישיים, אי עמידה בכללי ההתנהגות בשולחן, שימוש באוצר מילים לא הולם ואי התאמות קלות אחרות עם נימוסים אינם תמיד מתנגשים עם הגרעין האתי של האדם. בעיקר מכיוון שהם חסרי חשיבות וחולפים מדי. מצד שני, אדם יכול להפר באופן מודע נורמות התנהגות מקובלות, לפעול באופן בלתי צפוי ולא נכון, מנקודת מבט של נימוס, ובכך לרצות להדגיש את אי הסכמתו עם היסודות, להראות עמדה מוסרית.

ראו מהם הנימוסים הטובים ומדוע הם נחוצים בכלל בסרטון הבא.